הגישה האקטיבית היא השיטה המוכרת בה נוהגים רוב בתי השקעות לנהל קרנות נאמנות. האחראים על ניהול הקרנות עוסקים באופן אקטיבי, כלומר יזום, בבחינת אירועים, ניתוח דוחות וקנייה ומכירה של ניירות ערך. גם אנשים המנהלים תיק השקעות באופן עצמאי ומייצרים לעצמם תשואה על ידי נקיטה בפעולות שוטפות של ניהול, קנייה ומכירה, הם למעשה אנשי הגישה האקטיבית של השקעות במניות.

הגישה הפאסיבית להשקעה לעומת זאת, היא גישה המשתמשת במוצרים מחקי מדד כמו קרנות מחקות או תעודות סל כדי לקבל את אותה התשואה של המדדים אך ללא כל מאמץ אלא רק על ידי מעקב פאסיבי אחריהם. בעוד שהגישה האקטיבית מחייבת את המשתמשים בה להיכרות יסודית עם שוק ההון, הבנה בגורמים המשפיעים עליו ועל ניירות הערך, יכולות ניתוח והערכה של דוחות ושווי וכדומה, משקיעים פאסיביים מעדיפים לאפשר למוצרים הקיימים לייצר עבורם רווח.

מהם היתרונות והחסרונות העיקריים של שתי הגישות?

בחירה בגישה פאסיבית מקטינה את הסיכון הכולל ומאפשרת לחלק את כספי ההשקעה בצורה מגוונת יותר. מנגד, לא תמיד המשקיע יכול לדעת בוודאות מהם הנכסים בהם מושקעים הכספים הפאסיביים על ידי המוצרים עוקבי המדדים וייתכן שייתקל בקושי לפזר אותם באופן נכון בעצמו.

השקעה פאסיבית אמנם לא דורשת התעסקות קבועה בניהול התיק אך בניגוד לגישה האקטיבית של השקעה במניות, היא לא מאפשרת תשואות ורווחים בטווח הקצר כיוון שמדובר על השקעות לטווח ארוך. למרות זאת, השקעה פאסיבית כן כוללת את המשקיע במגמות גדולות של השוק באופן מהיר ופשוט ליישום.

במקום לרכוש מניות בודדות בצורה אקטיבית, משקיעים יכולים לבצע רכישות קטנות בקרנות פאסיביות בעלות נמוכה יותר. יחידות מדד מורכבות ממניות רבות וניתן ליהנות גם מדיבידנדים שהן מחלקות.

הכתבה על נטו תכנון פיננסי בישראל היום